פרשת : וירא מפטירים : "ואשה אחת "

תקציר הפרשה - וירא

ביקור המלאכים (יח, א-טו)

שלושה ימים לאחר שקיים אברהם את מצוות המילה, יושב בפתח אוהלו ומצפה לאורחים. הקב"ה נגלה אל אברהם במסגרת 'ביקור חולים'. אברהם מבחין באורחים, , אץ-רץ להזמינם אל אוהלו. ומגלה שאלו מלאכים שנשלחו לבצע שלוש משימות. מלאך אחד לרפא אותו , מלאך שני מבשר על לידת יצחק,; ומלאך שלישי יבצע בהמשך את גזר הדין האלוקי - הפיכת סדום ועמורה.

 אברהם מלמד זכות (יח, טז-לג)

ה' מחליט לגלות לאברהם את יעדם הבא של המלאכים, אברהם נעמד לפני ה' ללמד זכות ולבקש עליהם רחמים. משך זמן ארוך הוא מנסה לבדוק עם ה' אולי יש כמה צדיקים, רק משהתברר לו שאפסה כל תקווה, מבין אברהם שכלתה הרעה מאת ה'.

 הפיכת סדום והצלת לוט (יט, א-כט)

מגיעים המלאכים לסדום ופוגשים את לוט, שמזמין את האורחים אל ביתו. משנודע הדבר בעיר, פורצת סערה: הכנסת אורחים בסדום?!... הציבור דורש להוציא את האורחים ולעשות בהם שפטים האורחים מכניסים את לוט הביתה ומכים בעיוורון את הצובאים על הבית. המלאכים מצווים על לוט לכנס את כל משפחתו ולהתכונן למילוט מן העיר העומדת להיחרב.

עם בוקר, מנחית ה' אש וגופרית מהשמים והופך את ערי סדום ועמורה לעיי חרבות. אשת לוט, שמביטה לאחוריה הופכת לנציב מלח.

 לוט ובנותיו (יט, ל-לח) ומניחים לו

מכל יושבי סדום ומכל משפחת לוט נשארים רק הוא ושתי בנותיו.. ביתו הבכירה חושבת, כי כמו בימי המבול כן עתה, החריב ה' את העולם כולו ורק הם נותרו לקיים את העולם. בעצה עם אחותה הן משקות את אביהן יין, ושוכבות עמו כדי להביא ילדים לעולם החרב.

 שרה בבית אבימלך (כ, א-יח)

, ואברהם מחליט להעתיק את מגוריו לגרר, הפלשתים לוקחים את שרה אל בית אבימלך. ה' נגלה אל המלך בחלום הלילה, מזהיר אותו ומצווה עליו להשיב את האישה לבית בעלה.. אבימלך משיב את שרה, מעניק לאברהם כל טוב ומציע לו לשבת בארצו כאזרח-כבוד. לבקשתו של אבימלך מתפלל אברהם אל ה' שיסיר את מכת העקרות שאחזה בבית המלך.

 לידת יצחק (כא, א-ח)

שרה יולדת בן לאברהם על-פי ציווי ה' קורא אברהם לבנו יצחק. בהגיע הילד לגיל שנתיים, עורך אברהם משתה גדול כהודיה לה'.

 יצחק וישמעאל (כא, ט-כא)

שרה אינה שבעת-רצון מהקרבה בין יצחק וישמעאל ומההשפעה השלילית שלו זה האחרון על בנה.היא מבקשת מאברהם לגרשו ו -ה' מצווה עליו לשמוע בקול שרה. ה' מסביר לו כי יצחק, הוא יהיה ממשיך דרכו, אך גם לישמעאל צפוי עתיד.

וכך עוזבים הגר וישמעאל בנה את הבית ויוצאים אל המדבר. לאחר זמן כלים המים שנתן להם אברהם. הגר מניחה את בנה בין השיחים ומתרחקת בחוסר אונים, כדי לא לראות בצערו ובמותו של הילד. מלאך ה' מתגלה אליה ומכוון אותה אל באר מים ממנו היא משקה את בנה. הוא גם מבטיח לה כי בנה יגדל וממנו יקום עם גדול.

ברית אברהם ואבימלך (כא, כא-לד)

אבימלך מגלה את גדולתו והצלחתו האלוקית של אברהם, ומעוניין לכרות עמו ברית לדורות. הוא מגיע אליו עם פיכול שר צבאו, ומבקש ממנו את הדבר. אברהם מסכים, וכורת עם אבימלך ברית לדורות. על שם השבועה שנשבעו, נקרא המקום באר שבע. אברהם מקים שם מרכז גדול לאורחים ולהפצת שמו וגדולתו של ה' בפי כול.

 עקידת יצחק (כב, א-יט)

לאחר תשעה ניסיונות. ה' מצווה על אברהם לקחת את יצחק אל הר המוריה ולהקריבו שם לעולה.

אברהם משכים בבוקר, חובש בעצמו את חמורו, נוטל עמו את אליעזר עבדו ואת ישמעאל, ויחד עם יצחק הוא צועד לכיוון הר המוריה. לאחר שלושה ימי ההליכה מבחין אברהם במקום המיועד- מגיע להר המוריה

ומקים מזבח, עוקד את יצחק על גביו ונוטל את המאכלת כדי לשחוט את בנו. באותו רגע קורא אליו מלאך האלוקים ומצווה עליו לעצור. אברהם מעלה על המזבח איל מזדמן תחת בנו.ה' נשבע לאברהם שזכר מעשהו הגדול יעמוד לו ולבניו לנצח.

 הבשורה על לידת רבקה (כב, כ-כד)

אברהם שב לבאר שבע ומתבשר שנולדה רבקה, רעייתו לעתיד של יצחק.

"וירא אליו ה' באלוני ממרא..."(יח-א)

כאשר נצטווה אברהם אבינו על המילה הוא הלך לשאול את חבריו. שאל את ענר האם לעשות ברית מילה כפי שאמר לו אלוקים.

ענה ענר: ענוי נפש – רע (ר"ת – ענר).

הלך לאשכל, אמר לו אשכל : איש שוטה – כורת לאברו (ר"ת אשכל)

הלך לממר א ןשאל אותו, אמר לו ממרא: מהר מול – רצון אביך (ר"ת ממרא) (מתוק האור)

"ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל.."(יח- ט)

מדוע שאלו המלאכים על שרה? על דרך הרמז, פרש הגאון מטשעבין שהרי למלאכים הייתה ידיעה מה נעשה בשמים. הם ידעו, שאברהם אבינו חשוב מאוד ואהוב מאוד בשמים. כאשר ירדו לארץ, והגיעו אל אברהם למלא את שליחותם, הופתעו לראות שאברהם מתנהג עמם כאחד האדם. רץ להביא בעבורם בקר, מתקין להם סעודה, ללא כל צלצולים ומלאכיות... חשבו המלאכים, שאולי אברהם אבינו הנו מל"ו הצדיקים הנסתרים, שלא רואים בגלוי את עבודת הקודש שלהם. ביקשו, אפוא, לתהות על קנקנה של שרה, שאולי דרכה יבחינו בייחודים ובכוונות, ויבינו מעלתו של אברהם. לכן שאלו המלאכים את אברהם: "איה שרה אשתך?" אך אברהם ענה להם: "הנה באהל" – גם היא , כמוני, מסתירה את עצמה, לא תראו אצלה דבר...(מתוק האור).

"כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו..."(יח-יט)

פירש רש"י: כי ידעתיו- לשון חיבה. הנה אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות, ובכל אלה אין אומר הכתוב:"ידעתיו", מלשון' חיבה, אלא רק עבור:"אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". סוד קיומו ש העם היהודי ללא ספק הנו התמסרות לחנוך הילדים, ובפסוקים אלו נאמר שזאת הסיבה שמחמתה בחר הקב"ה באברהם אבינו על מנת להקים ממנו את עם ה', משום שרק על ידי כך מובטחת ההמשכיות של שמירת דרך ה' למשך כל הדורות. בדרך כלל מתבסס החינוך על הדרכה של ההורים לילדיהם, אך לעתים אין מנוס מלהשתמש גם באמצעי עזר, כפי שנאמר בפסוק(משלי יג' כד') "חושך שיבטו שונא בנו .ואוהבו שיחרו מוסר". בפסוק זה מפרש גם האופן בו הדבר צריך להיעשות – אהבה! (מתוק האור)

"ארדה נא ואראה הכצעקתה..."(יח-כא)

מהי ירידה זו, הלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, והכול גלוי וידוע לפניו, ככתוב:"כי רם ה', ושפל יראה", "המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ"?  שהקב"ה הודיע כאן את מידת הנהגתו עם בני האדם. שהרי ידוע, שמי שחוטא חטא קל כנגד מלך גדול ונורא, רם ונישא, אין מחילה לחטאו, ואחת דתו להמית. ולומדים זאת מגורלו של שר האופים, שנמצא רסיס אבן בעוגה שאפה לפרעה, והושלך לכלא, ולבסוף נתלה. אם כך מעניש מלך בשר ודם על עוון בשוגג, מה דינו של חוטא במזיד לפני מלך מלכי המלכים, בוראו מטיבו! כך, שאם היה הקב"ה מעניש כפי רוממותו- לא הייתה תקומה לחוטאים! אבל אבינו אב הרחמן מרחם עלינו, ויורד כביכול מרום מעלתו, ואומר:הבה נניח שאינני רם ונישא, ונניח שאינכם חייבים לי כה הרבה, על חייכם וכל רכושכם וטובתכם. האם אז- התנהגותכם מוצדקת? האם אז, מותר לנהוג במידת סדום, בצרות עין, בשנאת הבריות? וכאשר גם אז אין כל הצדקה לעבירה- נחתם דינם.... (אור החיים הקדוש)

"ויתמהמה... וינחהו מחוץ לעיר..."(יט-טז)

ויתמהמה, טעמו שלשלת. המילה הבאה בתורה שטעמה שלשלת היא "וימאן" הנאמר אצל יוסף. ומפרשי התורה מרמזים בזה, שיוסף מיאן לעבור עבירה, כדי שלא תיפסק שלשלת הזהב של האבות. וגם כאן אותו רמז, שלוט ניצל בזכות מלכות בית דוד שעתידה לצאת מרות המואבייה. "מצאתי דוד עבדי"-בסדום, וממנו יצאה שלשלת הזהב של מלכות בית דוד, ולכן "וינחהו מחוץ לעיר". אנו למדם מכאן שאסור לפסול אף אדם, אף פעם אי אפשר לדעת מה יצא ממנו... (ליקוטי אליהו