גליון מספר:
486
**************************************************************************************
|
מפניני פרשת עקב |
תקציר הפרשה
- הפרשה פותחת בתנאי שאם עם ישראל יקימו את המצוות שאדם דש בעקביו (כלומר מצות הקלות שמעט מזלזלים בקיומם) מובטח שפע רוחני וגשמי וכן הצלחה במיגור האויבים וירושת הארץ. וכן מצווה ה' להשמיד את העבודה הזרה.
- משה מזכיר לעם ישראל את ניסי המדבר ירידת המן, בגדים שלא בלו אלא אפילו גדלו איתם . ומצווה אתם על ברכת המזון שהיא למעשה הברכה היחידה שנצטווינו מן התורה.
- משה אומר שעל עם ישראל לדעת שהוא זוכה לרשת את הארץ לא בגלל צדקותו, אלא בגלל עוונות העמים וההבטחה שהבטיח ה' לאבות. משה מתאר את השתלשלות העניינים. ממעמד הר סיני ועלייתו לקבל התורה .ושהייתו בהר ארבעים יום ולילה ללא אכילה ושתייה. ולאחר מכן מודיע ה' למשה על עוון העגל. ומשה ירד מהר סיני והשליך את הלוחות ושרף וטחן את העגל. ועלה שוב (בי "ח תמוז) ארבעים יום. להתחנן לפני ה' שרצה להשמיד את עם ישראל. ובראש חודש אלול נתרצה ה' לתת לוחות שניות (אך עדיין לא סלח על עוון העגל) משה פסל לוחות שניות ועלה שוב בראש חודש אלול ונשאר עד יום כיפור ואז ה' נתרצה בשמחה ואמר למשה סלחתי כדברך ומאז נקבע יום הכיפורים לסליחה וכפרה.
- אף על פי שישראל חטאו עדיין אוהב אותם ה' ומבקש ליראה אותו וללכת בדרכיו ולקיים מצוותיו וכן חובת אהבת הגר כי גרים הייתם במצרים .
- משה מסביר שהוא מוכיח את מי שנכח (ולא את הבנים) וראה את ניסי מצרים, קריעת ים סוף, ובליעת דתן ואבירם עם בתיהם בשל המחלוקת.
- משה חוזר ומבאר את מעלת א"י . ומסיימת הפרשה בהבטחת ה' שאם ישמרו מצוותיו ה' יוריש את הגויים והגויים יפחדו מעם ישראל.
"והיה עקב תשמעון..."(ז-יב)
"והיה"- לשון שמחה. שמחה תהיה במרום, אם "עקב", בעקבתא דמשיחא, בשעה שתתנסו בניסיונות קשים ומרים, וקשה לשמור תורת ה' ומצוותיו, -"תשמעון"- תשמעו בקול ה' ותקיימו מצוותיו. (האור החיים הקדוש)
"שמלתך לא בלתה..." (ח-ד)
הנשמה היא נצחית, כי היא כולה רוחנית. והגוף כלה ונפסד בגלל החומריות. דור המדבר היה דור דעה ומקודש עד כדי כך, שגם למלבושיהם היה ניצוץ של קדושה שלא נתן ה' לשום משחית ומזיק לנגוע בבגדיהם, ולכך היה בהם שמץ של נצחיות וקיום, ומשום כך: "שמלתך לא בלתה מעליך".(ליקוטי אליהו)
"ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ...(ח-ח)
מלבד מעלותיה הגשמיות של ארץ ישראל המפורטות בפסוקים אומר רבי מאיר שפירא מלובלין "ארץ זבת חלב ודבש" טמונה סגולתה הרוחנית של ארץ ישראל.דם הבהמה (שהוא אסור באכילה) נהפך לקראת הלידה לחלב , והופך להיות טהור. כמותו, גם הדבש מקורו בתוצרת של דבורה שהנה שרץ טמא, אולם הוא טהור. זוהי מעלתה של ארץ הקודש, בהיותה קולטת את החוטאים ומסוגלת להחזירם בתשובה שלמה, כחלב ודבש, שמקורם אינו טהור, והם הופכים לטהורים.(מתוק האור).
"אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת..(ח-ט)
מביא החיד"א בשם רבנו אפרים :"אבניה ברזל ומהרריה תחצב"-ראשי תיבות "אבות". בלהה, רחל, זילפה, לאה – ראשי תיבות "ברזל" להשמיענו, כי בזכות האבות והאימהות נחלו עם ישראל את ארץ ישראל.(מתוק האור)
"וכסף וזהב ירבה לך..."(ח-יג) יהודי אחד התפאר בפני ה"חפץ חיים", שהקב"ה זיכהו בעושר ואין לו כל מחסור. אמר לו החפץ חיים:"ראוי לך לקבוע בכל יום שעות אחדות לתלמוד תורה". ענה לו:"אין לי פנאי". "אם כן", אמר לו החפץ חיים, "הרי אתה אביון שבאביונים, אם זמן אין לך, מה יש לך? אין לך עני יותר מעני בזמן".
וכן מסופר על רבי זושא מאנפולי שהיה עני מרוד. הקניטה אותו אשתו מאוד. אמר לה פעם:"תארי לעצמך שאני עשיר, אבל קמצן, הרי גם אז לא היינו חיים ביתר רווח!" (ליקוטי אליהו)
"זכר לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ואל תפן אל קשי העם הזה..."(ט-כז)
זכור לעבדיך לאברהם, ליצחק וליעקב. היזכר באבות שגם להם הייתה מידת העקשנות, כי לולא זה לא היה בכוחם לעמוד נגד העולם כולו. ולכן:"אל תפן אל קושי העם הזה", כי בקשיות עורף זו ישתמשו עוד לטובה. (ליקוטי אליהו)
"מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך..."(י-יב)
"אטו יראה מילתא זותרתא" היא (וכי יראה מילה קטנה היא)? ותמוה:מדוע שואלת הגמרא רק על היראה, הרי הפסוק מוסיף ואומר:"ללכת בכל דרכיו ולאהבה... ולעבוד". אלא מכאן שהעיקר הוא יראת שמים, אם יש יראת שמים, יש הכל. (ליקוטי אליהו)
|
פינת ההלכה |
הלכות אכילה ושתייה קודם התפילה
- אסור לאכול ולשתות קודם התפילה. והטעם בזה כמו שדרשו חז"ל מהפסוק:"לא תאכלו על הדם"-לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. ואמר רבי אלעזר בן יעקב, כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכתוב אומר:" ואותי השלכת אחרי גויך"-אל תקרי 'גויך' אלא 'גאיך'. אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה באכילתו-קיבל עליו מלכות שמים.
- אסור לשתות משקים חשובים כיין, דבש, חלב, שכר וכיוצא, שבהם שייך לומר:אחר שהתגאה זה-בא להתפלל?! אבל מים או תה וקפה עם סוכר, מותר, שאינו שותה אלא כדי ליישב דעתו לתפילה או לחמם גרונו וכיוצא. ומה שנותן סוכר, הוא כדי להפיג המרירות ולא לשם תענוג.
קפה עם חלב- במקום צורך, רשאי לערב מעט חלב בקפה, שמאחר וכך הרגילות אצל רבים לשתות את הקפה עם החלב, אין בזה דרך גאווה.
- אם הוצרך לאכול מאכל מסוים לרפואה, אף שאינו חולה ממש, מותר לו לאוכלו קודם התפילה, מפני שאין זה דרך גאווה.
מי שהוא רעב מאוד ואינו מיושב בדעתו להתפלל בכוונת הלב, הרי הוא כחולה, ומותר לו לאכול קודם התפילה.
מי שהוא חלש ואינו יכול ללכת לבית הכנסת אלא אם כן יאכל קודם, אך אם יתפלל בבית, לא יצטרך לאכול קודם התפילה, הנכון שיתפלל יחיד בביתו ואחרי התפילה יאכל (ואח"כ יבוא לביהכ"נ לשמוע קדיש, קדושה וברכו) ולא יאכל קודם התפילה.
- בכל המקרים הנ"ל שהתירו לאכול קודם התפילה לרפואה וכיוצא, אם יכול, טוב שיקרא ברכות השחר וברכות התורה וקריאת שמע קודם שיאכל, כדי שיקבל עליו תחילה עול מלכות שמים.
- מותר לתת לקטן לשתות חלב או לאכול עוגה וכיוצא, קודם התפילה.
מותר לנשים לאכול לפני התפילה, ואפילו קבעה לעצמה להתפלל שחרית (כי דווקא הגברים שחייבים בתפילת שחרית, שייך לומר בהם, היאך זה אחר שהתגאה באכילתו בא ומתפלל, אבל הנשים שאינן חייבות להתפלל דווקא, רשאיות לאכול).
מה כוחה של תפילה
מעשה שהיה, ואימתנו את פרטיו. לאברך כולל התגורר בדירת חדר בבני ברק. נולד ילד, ועוד ילד. קנו מיטות נשלפות, ומיטות קומתיים. שטחו גם מזרנים. כשנולד הילד השמיני פסעו בלילה על מרבד של מזרנים. שלא לדבר על מקום להכנת שיעורים, ומי חשב על פינה פרטית או מגירה נפרדת בארון היחיד. יש המעלים על נס את החלוצים שייבשו ביצות וגרו באהלים. נעלה על נס את גבורת הממיתים עצמם באוהלה של תורה, ובוחרים בחיי עולם על פני חיי שעה. בזכותם העולם קיים, בזכותם קיימים אנו כאן, ככתוב:"ונשאתי לכל המקום בעבורם". הילד התשיעי עמד להיוולד, והאם שאלה:"היכן נמקם את מיטתו? האם נתקע וו בתקרה, ונשלשל ממנו עריסה תלויה?!" צודקת, השאלה שאלה !. אמר לה:"אפנה לאבא, אולי יאות להחליף לנו דירה". צחקה:"אילו היה כסף לאביך, לא היינו מתגוררים כך עד עתה!" אבל הוא התכוון לאבא אחר. נטל חופשת יום מן הכולל ונסע לירושלים. לפתוח את הלב בכותל המערבי, שריד בית מקדשינו. נטל ספר תהילים, החל לשפוך נפשו במזמורי הנצח, ומעיין הדמעות נפתח. הדוחק, הצפיפות, התנאים הבלתי נסבלים, הכל צף ועלה וגדש וגלש, בדמעות שליש. וכך, מזמור אחר מזמור, שעה אחר שעה. לפתע הופרע, מישהו טפח על שכמו. אדם זר שאלו:"מה לך בוכה כל כך?" ענה:"מאומה, זה ביני לבין קוני". המשיך לומר תהילים בדמעות, והלה התערב בשנית:"אמור לי מה מציק לך. דאגה בלב איש-ישיחנה!" סח לו על מה בא. אמר לו האיש:"בוא איתי". לקחו למכוניתו, נסע עימו למשרד תיווך ידוע, ושאל:"יש לכם דירה מוכנה בת חמישה חדרים?" נמצאה דירה מרווחת צמודת חצר. כתב המחאה על סך מאתיים ושישים אלף דולר, קיבל את המפתחות, והושיטן לאברך. אמר הלה:"תודה לך, אדוני. אבל איני מכירך. לא אליך פניתי ולא ממך ביקשתי". ענהו:"אתה אל הבורא פנית. אבל הוא שעורר את ליבי, ואני חש שאני שלוחו עזרך!" אבא החליף לו דירה.
גליון להורדה:
