פרשת וישלח : מפטירים : "חזון עובדיה "

תקציר הפרשה – וישלח

# "וישלח יעקב מלאכים", הנושאים עמם מסר "אל עשיו אחיו": אין לי כל כוונות רעות בנוגע אליך ; ראה אבינו ברך אותי באומרו: "וייתן לך . . מטל השמים ומשמני הארץ", ומה יש לי בפועל - ויהי לי שור וחמור", שאינם לא מן השמים ולא מן הארץ....

# חוזרים המלאכים אל יעקב ואומרים: עשיו אחיך מתקדם לקראתך כשפניו למלחמה "וארבע-מאות איש עמו"! יעקב מכין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. ומחלק את משפחתו לשני מחנות, , שאם יכה עשיו את מחנה האחד, יציל לפחות המחנה השני, ניגש הוא לתפילה לפני ה', ויחד עם זאת שולח עם המלאכים מתנה מכובדת - דורון - עבור עשיו, שמא יתרצה בה.

# יעקב שולח את המנחה לפניו, ובמשך הלילה מצליח לעבור עם משפחתו את נחל יבוק. ומוצא את עצמו נאבק עם מלאכו של עשיו אשר מפריע לו בדרכו. תוך כדי מאבק נוקע יעקב את ירכו, ובסופו של דבר הוא זוכה לברכה מפי המלאך המוסיף לו שם חדש - ישראל.

# הבוקר בא, והנה מגיע עשיו, רואה את פניו הנפולות של יעקב ומרחם עליו, רץ לקראתו, מחבקו ומנשקו. עשיו שעשה הכרה עם משפחתו של יעקב .מזמינו לנסוע אחריו ולבקר בביתו, בשעיר ויעקב מתחמק בנימוק משכנע. האחים נפרדים ויעקב מתיישב בסוכות.

# בתו של יעקב, דינה, מוצאת חן בעיני אחד מבני הארץ, שכם בן חמור וזה מחליט להתחתן עמה. הוא מבקש מאביו, חמור, לדבר עם יעקב על מנת שייקחהו כחתן לבתו. יעקב ובניו שומעים את הדברים ומתעצבים אל לבם. חמור מצדו מוכן לתת הכול עבור דינה. בני יעקב מסבירים לחמור שבכדי שיהיו ביניהם קשרי חיתון חייבים הוא וכל בני עירו - להימול!

# חמור משכנע את אנשיו בכדאיות המילה, שכן בזה תפתח הדרך לסחור עם משפחתו העשירה של יעקב. דבריו משכנעים, ובני העיר – שכם - מלים את עצמם. ביום השלישי למילתם, "בהיותם כואבים", שמעון ולוי, הורגים את כל הזכרים שבה .יעקב שומע את אשר נעשה, ירא שמא עתה ילחמו בו תושבי האזור, ומחליט לעבור דירה, לבית א-ל. כאן הוא מטהר את בניו עבודה-זרה שנמצאו בשלל אנשי שכם.

# האלוקים מתגלה אל יעקב ומברכו רחל, אשתו של יעקב, מתקשה בלידתה ונפטרת בשעת הלידה, לא לפני שהיא מספיקה לקרוא את שמו של הרך הנולד - בנימין. יעקב קובר אותה בבית-לחם ושם מצבה על קבורתה - "היא מצבת קבורת רחל עד היום".

הפרשה מסיימת בפטירת יצחק בגיל מאה ושמונים שנה ; קבורתו במערת המכפלה אשר בחברון ; ובסקירה משפחתית של תולדות עשיו.

מפניני  הפרשה

כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי..."(לב-ד)

חז"ל דרשו "גרתי"- אותיות תרי"ג, "עם לבן גרתי- ותרי"ג מצוות שמרתי". וכבר שאלו המפרשים, איך יכול היה לקיים תרי"ג מצוות, והלא כמה מהן אפשר לקיימן רק בזמן בית המקדש, וע"י מלך וכהן דווקא. ועוד, הרי היה בחוץ לארץ, וכמעט שליש ממצוות התורה ניתן לקיים אך ורק בארץ ישראל. ותירץ מרן החיד"א, שעסק בלימוד דיני כל המצוות, וכשאין אפשרות לקיים בפועל, נחשב הלימוד כמעשה. וזהו שרמז :"כה אמר עבדך יעקב"- ע"י אמירת הדברים ולימודם, "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי".
ועוד השיב הרב יתדות החצר, שמשמעות "שמרתי" היינו ייחלתי וציפיתי לקיימן. ואף יעקב אבינו ייחל וביקש לקיים כל המצוות, וכלל בידינו: נאנס מלעשות מצוה- הרי הוא כאילו עשאה! (מעין השבוע)

"ויירא יעקב מאד ויצר לו..."(לב-ח)

פירש רש"י :"ויירא"- שמא ייהרג. "ויצר לו"- אם יהרוג הוא את אחרים. ושואלים, מדוע יעקב אבינו כ"כ פוחד שימותו אחרים? הרי הוא ניסה את כל הדרכים, על מנת לפייס את עשיו. ואם יהרוג יעקב אבינו, יהיה זכאי בדין שמים. ועוד, "הבא להורגך השקם להורגו". אלא יעקב אבינו היה צדיק, שלא רצה שמישהו יצטער בגללו. כך דרכם של צדיקים אמתיים, שהם מחיים אנשים ולא ממיתים אנשים. כי הצדיק, תפקידו להשפיע על אחרים רק טוב, ולא, חס ושלום, אלו שאומרים, הצדיק הזה התפלל עליו והרגו וכו', זה לא חוכמה. החכמה להחיות נפשות, גם בגשמיות וגם ברוחניות. היו שכנים רעים לרבי מאיר, ורבי מאיר רצה לקללם שימותו. אמרה ברוריה, אשתו של רבי מאיר :"לא כתוב, יתמו חוטאים מן הארץ, אלא, יתמו חטאים מן הארץ". כלומר, לא חוכמה להתפלל עליהם שימותו, אלא להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה. לכן יעקב אבינו פחד ובחר בדרך הפיוס והשפעה טובה. (ליקוטי אליהו)

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו..."(לב-כד)

חז"ל אמרו שיעקב אבינו חזר על פכים קטנים, ומכאן שצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם. ותמוה, שהרי אין כמותם שמסתפקים במועט, ואינם אצים להעשיר. אלא, ביאר האר"י הקדוש שהצדיקים יודעים שאם השפיעו עליהם ממרום והקנו להם ממון זה וחפץ זה, הרי זה משום שנתבעים הם עצמם עבורו, כפי שהם מוסרים נפשם לעבודת הבורא. כיוון שאותו כלי, ככלי שרת הוא. מתנת הבורא לצורך עבודתו! גם רבינו בחיי נדרש לשאלה, שהלא כבר העביר את אשר לו, ומדוע חזר? ותירץ, שהפכים הקטנים שנשארו לא היו שלו, אלא כוסיות השתייה של בניו הקטנים. ויעקב הסתכן וחזר, כדי שילדיו ישתו בנוחיות מהכוסיות להן הורגלו, ראו עד כמה מסירות האב לנוחיות בניו, שסיכן חייו למענם... (מעין השבוע)

"שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל..."(לב-כח)

המילים "שמך יעקב" נראות כיתירות. אך כאן בישר הקב"ה שהשם "יעקב" לא יעקר ממקומו, אלא יתווסף לו בצידי השם "ישראל". ומדוע? פירש רבינו האלשייך הקדוש, שהשם "יעקב" רומז על עקבה ומרמה כביכול בדרך קניית הבכורה והשגת הברכות, ואילו השם "ישראל" רומז על ישרות והגינות. ואילו היה נעקר השם "יעקב", היה מקום לומר כי הסתיים פרק העקבה והמרמה ומעתה מתחיל פרק היושר וההגינות. לפיכך הורה הקב"ה ששני השמות ישמשו יחדיו, כדי להורות שגם מה שנראה כעקבה ותחבולה היה ביושר ובדין :כי כך צריך היה להיות על פי היושר והדין, שיעקב אבינו יקבל את הבכורה והברכות!  גם ערמתו של יעקב הייתה ביושר ובדין! (מעין השבוע)

"חנני אלוקים וכי יש לי כל..."(לג-יא)

פירש רבינו החיד"א בספרו "נחל קדומים" :ארורים הרשעים, שאומרים בלבם כי כוחם ועוצם ידם עושה את החיל, והם מתגאים בעשרם. ועוד זאת, שאינם מסתפקים בלחם לאכול ובגד ללבוש, אלא מודדים את אושרם ועושרם במותרות ובראוותנות. וכך התפאר עשיו באוזני יעקב אחיו: "יש לי רב", שלי הוא ומכוחי, רב הוא, הרבה יותר מכפי הצטרכותי, משופע אני במותרות! אבל יעקב אבינו לא ביקש אלא כדי הצטרכותו, "אם יהיה אלוקים עמדי, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". ובערוב ימיו הודה יעקב אבינו להקב"ה "האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה"- ותרגומו "דזן יתי", שסיפק לי את מאכלי, וליותר מזה לא היה צריך. אף כאן, אמר יעקב אבינו: "יש לי כל", היינו כדי צרכי, ותו לא. לא זו בלבד, אלא שגם את ההכרחי- שידוע לנו בכמה מאמצים עלה לו, "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שינה מעיני", לא תלה במעשיו ובייגעו, וגם לא בזכות צדקתו ותומתו, אלא אמר: "חנני אלוקים", במתנת חינם מאת הקב"ה יתברך שמו! (מעין השבוע)

"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב..."(לד-א)

אמרו רבותינו על שישה עוונות היה יעקב ראוי לאותו צער של דינה. אחד מהם הוא על שסגר את דינה בתוך התיבה, בפגישתו עם עשיו, כדי שלא יראנה עשיו ויקחנה. ודבר זה נחשב לו לעוון כי הכל תלוי בידי האישה המסוגלת להפוך בעלה מרע לטוב ולהיפך. ומעשה היה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ומפני שלא ילדה לו בנים נתגרשו. והוא נשא אישה רשעית ונעשה רשע. והיא נישאה לרשע והפכה אותו לצדיק. וגם אביגיל הייתה חסידה ובעלה היה רשע, הוא נבל הכרמלי, והרבה צדיקים יש להם נשים רעות, אהל רוב העולם נמשכים אחרי נשותיהם, ומפני שדינה הייתה חסידה יתכן היה שהייתה מחזירה אותו למוטב אם הייתה נישאת לו והיה רואה מעשיה הטובים, והראיה שאח"כ נישאה דינה לאיוב, והכניסה אותו תחת כנפי השכינה ומל עצמו כדין.  ועל עשיו שכבר נימול, והיה יכול בקלות יתר ליכנס בעול היהדות. אילו היה רואה את דינה היה חוזר בתשובה, ולכן נחשב לו הדבר לעוון שהחביאה בתוך תיבה. (מעם לועז)

"ויקרא את שמו ישראל..."(לה-י)

האר"י הקדוש כתב, שישראל הוא שם כללי, השם בו הוכתר העם כולו, ונכללו בו כל האבות וכל האימהות! והיינו כדלהלן:

י- יצחק, יעקב, ש- שרה, ר-רבקה, רחל, א-אברהם, ל-לאה! (מעין השבוע)

"אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם..."(לה-כו)

רבינו הרמ"ע מפאנו שאל: הלא רק י"א מבניו נולדו בפדן ארם, ואילו בנימין נולד בארץ ישראל- וכיצד אומר הכתוב שכולם נולדו בפדן ארם?- והשיב, שרחל התפללה בלידת יוסף ואמרה "יוסף ה' לי בן אחר". והואיל ורצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם, ותפילתה עלתה למרום ונענתה, הרי זה כאילו נושעה מיד בבן נוסף, ובנימין כבר חשוב היה כאילו נולד! על כן, בכל עת צרה שלא תבוא נשווע לאבינו רוענו, ובו במקום ובזמן יענה לנו ויושיענו! (מעין השבוע)