גליון מספר:
497
מפניני פרשת לך לך |
תקציר הפרשה - לך-לך
אברהם עולה לארץ (יב, א-ט)
הקב"ה מצווה על אברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך"., יוצא אברהם מחרן, מלווה באשתו שרה, באחיינו לוט ואיתם רכושם וכל אותם שהתקרבו לאמונת ה' על-ידי אברהם ושרה.
שרה בבית פרעה (יב, י-כ)
עקב רעב השורר בארץ כנען (ישראל), יורד אברהם למצרים. קודם כניסתם למצרים, מבקש אברהם משרה להסתיר את עובדת היותם זוג נשוי. שרה תטען כי אברהם אחיה, כדי שלא יהרגו אותו המצרים ברצונם לקחת את שרה.
בהגיעם מצרימה, נלקחת אכן שרה לבית המלך פרעה ולאברהם מעניק פרעה רכוש רב. בעקבות זאת הקב"ה מכה את פרעה ואת אנשי ביתו בנגעים גדולים. פרעה מבין שמשהו אינו תקין והוא מזמן בדחיפות את אברהם ומשחרר את שרה ושולח את הזוג אחר כבוד.
פרידה מלוט והבטחה לירושת הארץ (יג, א-יח)
אברהם ושרה עולים חזרה לארץ ואיתם מקנה כבד ורכוש רב. בין רועי אברהם - מוסריים ויראי שמים, ובין רועי לוט - בעלי רקע מושחת, מתפתחות מריבות. אברהם מציע ללוט להיפרד כשהוא מעניק לו את זכות הבכורה לבחירת מקומו. לוט בוחר באזור סדום, שבאותם ימים טובל בירק ומשופע במים, אך מיושב ברשעים ומושחתים.
לאחר שנשאר אברהם לבד, ללא לוט, פונה אליו הקב"ה ומבטיח לו את ירושת ארץ כנען לזרעו לנצח, זרעו שירבה כעפר הארץ. אברהם מתיישב בחברון.
מלחמת המלכים (יד, א-כד)
על רקע של מאבקי כוח ושליטה נפתחת מלחמה בין מלכי ארץ כנען וסביבתה. ארבע מלכים ברשות כדרלעומר יצאו למלחמה נגד המורדים ובראשם חמישה מלכים, ביניהם מלך סדום. חמשת המלכים המורדים מובסים, ובין השביה נמצא גם לוט אחיין אברהם. מששומע זאת אברהם הוא יוצא להציל את אחיינו, ואכן מצליח.
ברית בין הבתרים (טו, א-כא)
הקב"ה נגלה לאברהם ומרגיע אותו שאינו צריך לחשוש בעקבות ההרג שהתלווה למלחמתו במלכים. הוא גם מבטיח לו שכר רב בגין צדקותו.
אברהם מחזיר בשאלה, מה תועלת בשכר כאשר הוא חשוך בנים ?
ה' מבטיח לו בן ומצווה עליו להביט בכוכבים. כשם שאי אפשר למנותם כך לא יהיה אפשר למנות את צאצאיו של אברהם.
לחיזוק ההבטחה לבן ולירושת הארץ כורת ה' ברית עם אברהם - 'ברית בין הבתרים'. על-פי ציווי ה' לוקח אברהם שלושה עגלים, שלוש עיזים, שלושה אילים, תור וגוזל יונים. הוא בותר את הבהמות, ועם רדת השמש מתגלה אליו האלוקים ומבשר לו על גלות ישראל במצריים ועל קושי הגלות אך גם על הסוף הטוב בצאתם ממצרים והגיעם שוב אל הארץ המובטחת.
הגר וישמעאל (טז, א-טז)
אברהם ושרה נשואים שנים רבות אך עדיים חשוכי ילדים. שרה מציעה לאברהם לקחת את הגר השפחה, אולי אם תלד היא, יביא הדבר לברכה בבית ותלד גם שרה. ואכן הגר הרתה לאברהם, אך אז מקילה ראשה בגברתה חשוכת הבנים. שרה מגרשת את הגר מן הבית. במדבר, מתגלה מלאך האלוקים אל הגר ומצווה אליה לחזור אל שרה גברתה ולקבל את מרותה. הוא מבטיח לה כי תזכה בבן, אך גם אומר כי יהיה "פרא אדם - ידו בכל ויד כל בו".
בן 86 שנה אברהם, כאשר נולד בנו ישמעאל.
מצוות המילה ובשורת יצחק (יז, א-כז)
שנים חולפות, אברהם כבר בן תשעים ותשע שנה. הקב"ה מתגלה אליו ומבטיח לו שוב להיות "אב המון גויים". משום כך מחליף ה' את שמו מ'אברם', כפי שנקרא עד עתה, ל'אברהם' שרומז ל'אב-המון'. וכך שוב חוזרת ההבטחה לעמים רבים, מלכים וירושת הארץ.
ה' מצווה את אברהם אודות המילה. הוא אברהם ימול אומנם עתה, בגיל 99 שנה, אך מעתה יש למול כל בן זכר בגיל שמונה ימים.
ועתה באה ההפתעה והברכה המיוחלת. בן נוסף ייוולד לאברהם למרות גילו המופלג. בן זה ייוולד מהאישה, שמעתה יקרא שמה 'שרה' במשמעות ששרה לרבים, ולא 'שרי' במשמעות שררה לבית פנימה. בן זה יקרא 'יצחק', מלשון שמחה, והוא יהיה הבן-ממשיך לכל הברית, השבועה וההבטחה של ה' עם אברהם.
אברהם מקיים את מצוות ה', מל את עצמו, את בנו ישמעאל ואת בני ביתו ועבדיו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------פניני הפרשה
"ויאמר ה אל אברהם לך לך מארצך"(יב-א)
מדוע לא נאמר בפירוש:"לארץ כנען", ארץ ישראל? כמה תירוצים נאמרו. ראשית, שהיה חלק מהניסיון. כי קשה לאדם ללכת מבלי שיאמר לו יעד ברור ומוגדר. אדון האומר לעבדו להתחיל לעדור באדמה עד שיאמר לו להפסיק, עובר על לאו של "לא תרדה בו בפרך". ועוד, כותב ה"אור החיים" הקדוש, המילה "אראך" סובלת שתי משמעויות:אראה לך את הארץ, ואראה לארץ אותך. כי ארץ ישראל מצפה לבני ישראל, להם נותנת היא פריה, ועליה שורה בהם שכינה. כמו שסיפרו ערבים אחר מלחמת השחרור שכל עוד לא הייתה הארץ בידי יהודים לא הצליחו להפריח השממה, ואילו עכשיו שהארץ נתונה לשלטון יהודי, היהודים רק התחילו לשתול בה וכבר מצמיחה להם כל טוב. "היא ראויה לך, ואתה ראוי לה"!
"ואברכה מברכיך ומקללך אאור"(יב-ג)
מסופר בגמרא :רבי יונתן בן עסמאי ורבי יהודה בן גרים, באו ללמוד תורה מפי רבי שמעון בר יוחאי. כאשר הלכו לדרכם אמר רשב"י לבנו רבי אלעזר: "אנשים של צורה הם, לך אצלם ויברכוך". הלך אחריהם ושאלו אותו:"מה רצונך?" אמר:"אבא הורני שאלך אצלכם ותברכוני". אמרו לו:"יהיה רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס (סחורה) ולא תוציא, תוציא (סחורה) ולא תביא. יחרב ביתך ותשהה באכסניות עראי, יתבלבל שולחנך ולא תראה שנה חדשה!" חזר לאביו ואמר:"לא די שלא ברכוני, עוד קללוני!" וסיפר מה שאמרו לו. אמר רשב"י: "כולן ברכות הן. תזרע ולא תקצור-הכוונה שתוליד בנים ולא ימותו. תכניס ולא תוציא- תביא כלות לבניך ולא ישובו לביתן. תוציא ולא תביא- תשיא בנותיך ולא ישובו לביתך. יחרב ביתך ותשב באכסניה- העולם הזה הוא אכסניית הארעי, והקבר הוא מעון הקבע (בית). יתבלבל שולחנך- מרוב בנים ובנות. ולא תראה שנה חדשה- שלא תמות אשתך ותישא אחרת ותשמח אותה שנה ראשונה מחדש"... (ופירשו רבותינו שבירכוהו בלשון כזו, כדי שישאל את אביו לפירושה, ויתברך מפי אביו בפירוש הדברים!) מכל מקום ראינו שיש המקלל לכאורה, וצופן בקללותיו ברכות.
ואמר רבי חיים אבועלפיא שלפיכך נאמר: "ואברכה מברכיך" בלשון' רבים, כלומר שכל המברכים יתברכו. "ומקללך אאור", בלשון' יחיד. כי יש המקלל ומתכוון לברכה- הוא לא יקולל. והאור החיים פירש שאפשר לקרוא את הכתוב ברצף:"ואברכה מברכיך ומקללך", שיש גם מקלל המתברך- אם בקללתו צפונה ברכה...
"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך.."(יב – יג)
אברהם אבינו בקש 'להחיות נפשו בבנים' בזכות שרה. כתוב בגמרא שאם אישה נסתרת עם אדם אחר, ובעלה מקנא לה, והיא שותה מן המים המרים המאררים, ונמצא שבאמת לא חטאה – הרי היא נפקדת בזרע. רצה אברהם שלאחר ששרה תיסתר וימצא שלא חטאה, היא תזכה לזרע, ותחיי נפשו של אברהם בבן הזה בזכותה. אמנם לא היו כאן מים מאררים אבל אברהם ידע, שאם תיסתר שרה, יזכה לבן כדוגמתו – שידמה לו, שידעו הכל שבנו של אברהם הוא (מפני החשד). (אור החיים הקדוש)
"ולאברם היטיב בעבורה..."(יב-טז)
בגמרא פירשו, הקב"ה הטיב לאברהם בזכות שרה אשתו. וכך אמרו:"כבדו את נשותיכם, כדי שתתעשרו". סגולה לעושר ולרווחה, היא מתן כבוד והוקרה לאישה! "ולאברם הטיב בעבורה- ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות..."! אך האישה צריכה לזכור להיות ראויה לכבוד ולהוקרה, !!! כמו שרה שהייתה צנועה מאוד שאומר המדרש:אמר אברהם, "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"-בגלל צניעותם של אברהם ושרה לא הכיר אברהם מעולם ששרי יפת מראה, ורק עכשיו כשהלכו למצרים הכיר ביופייה ע"י מעשה שקרה, שבזמן שעברו בנהר ראה את דמותה במים וע"י כך הבחין ביופייה! (מעיין השבוע)
"וילך למסעיו..."(יג-ג)
רש"י:כשחזר אברהם ממצרים לארץ כנען, היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים, ללמדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניה שלו. מה הסיבה שצריך לנהוג באופן זה, מדוע צריך לחזור באותה הדרך ולישון באותם מקומות, מה דרך ארץ בזה?- אלא שני סיבות לדבר:האחת כדי שלא יצא לעז על האורח שאינו אדם נוח וטוב, ויגרום ע"י כך שידברו עליו לשון הרע, והאדם צריך להזהיר שלא לגרום לאנשים לדבר אודותיו. והשנייה שהחשש שמא מתוך מעשיו, אם לא ילון באותו מקום, יהיה פתחון פה לאנשים לרכל ולהוציא שם רע למארח, כי יאמרו אם אכסניה זו טובה מדוע לא לן בה שוב? כנראה שאינו מקום טוב... ומכאן הדרך קצרה עד שיפגע אותו אדם, ואברהם כמה נזהר במעשיו שלא ישגו בו בני אדם ויפרשו מעשיו לא נכון, אפילו בטעות, כדי שלא יינזק אדם אחד ע"י מעשיו, אלא עשה מאמץ לחזור בדיוק באותו דרך שהלך בתחילה וללון באותן אכסניות, העיקר לא לפגוע באף אדם...
"אם מחוט ועד שרוך נעל..."(יד-כג)
מדרש רבא, כשאמר אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל", זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ולרצועה של תפילין. יתכן, שמשום זה, בתפילת שחרית, שאברהם תיקנה, אנו מניחים תפילין ומתעטפים בטלית גדולה...(ליקוטי אליהו)
"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם..."(טו-יג)
סיפר הרב משאש מעשה מקורות דברי הימים:אחד ממלכי איטליה ראה בחלומו והנה עבד ענק, שחור, אוחז בצוואר בנו ומהדק אצבעותיו באכזריות, עומד לחנקו! פני הבן מאדימות ומכחילות, עיניו יוצאות מחוריהן, והאב האומלל זועק בחרדה, וכך התעורר, שטוף זעה קרה. קם המלך רועד ונפחד, לא אכל ולא שתה שלושה ימים. בא לבקרו אחד מחכמי הממלכה ונחרד למראהו. סח לו המלך את חלומו הנורא. נענה היועץ ואמר:"עתה מבין אני לגדלותו של אברהם העברי! הוא ראה במחזה הנבואה שצאצאיו ישתעבדו ויתענו ארבע מאות שנה, והצדיק את הדין בשקט ובשלווה. ואתה ראית חלום של דברים בטלים, ועם כל זאת לא שקט לבך!" והמלך השתגע מחלומו ומת בשיגעונו! ונבין, אמר הרב, מדוע נבואה זו נחשבת לאחד מעשרה ניסיונותיו של אברהם אבינו: לראות האם יקבל בחוסן אמונה!
"ותרא כי הרתה ואקל העיניה"(טז-ד)
פירש האלשיך הקדוש: שרה אמנו נתנה את הגר לאברהם, הכניסה צרתה לביתה, כדי שבזכות חסד זה והקרבה זו תבנה גם היא ותלד. אולם כאשר הגר הרתה והתנשאה על שרה והכניסה לבית אווירה של קנאה ותחרות, פחדה שרה שאוירה זו תדבק בה ותסחוף אותה, ותעורר עליה קטרוג ולא זכות- ועל כך קבלה והתאוננה, על זאת הקפידה! שכן הכעס- גם אם אינו גורר מעשים נמהרים- מעוות את אישיותו של האדם!
גליון להורדה:
