גליון מספר:
482
|
פרשת מַּטּוֹת |
פרשת מטות- תקציר
- הפרשה פותחת בנושא נדרים והחובה לקיימם, וכן באפשרות לבעל להפר את נדרי אשתו ביום שומעו את הנדר. וכן לאביה לפני הנישואין.
- ה' מצווה את משה לנקום במדיין על שהכשיל את עם ישראל בזנות וגרמו למגפה ומודיע למשה שלאחר הנקמה יאסף משה אל עמיו . משה מקיים את הציווי מיד, ונבחרים 12 אלף איש צדיקים שסירבו ללכת מאחר וידעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, ונמסרו למלחמה על – כורחם.
- במלחמה הרגו את 5 מלכי מדין וגם את בלעם שבא לקחת שכר על עצה שגרמה למיתת 24 אלף מישראל וכן הרגו את כל הזכרים. משה יוצא לקראתם ומגלה שהשאירו נשים וטף וכועס עליהם, ואומר להם שהנשים הם הגורם להכשלת ישראל בזנות ומצווה להרוג כל אישה בעולה.
- אלעזר הכהן מלמד את נושא הגעלת כלים שנלקחו שלל ממדיין.
- ה' מצווה את משה למנות את השלל ולחלק חצי ללוחמים והחצי השני לשאר העם. והלוחמים צריכים להפריש 1/500 לאלעזר הכהן. ושאר העם יפרישו 2% ויתנו ללויים. מפקדי הצבא מביאים תכשיטים שנלקחו ממדיין למשה ככופר על זה שלא נהרג אף אחד מהלוחמים.
- שבט גד וראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן ולא לכנס לארץ משה כועס עליהם בשל הרפיון שהם גורמים והשווה אותם למרגלים (בנושא הזה). הם מבטיחים שהם יצאו חלוצים לפני המחנה עד שינחלו את הארץ משה מסכים ומצווה את אלעזר ויהושע שאם יקיימו את התנאי יישארו בעבר הירדן, ואם לא יקימו יקבלו נחלה בארץ ישראל.
הפרשיות מטות- מסעי, בין כשהן מחוברות ובין כשהן נפרדות, קוראים אותן בימי "בין המיצרים", כדי לחזק ולעודד את הרוחות הנדכאים, כי יש בהן עניין חלוקת הארץ. ויש בזה רמז לקיום ההבטחה לישראל, "לאלה תחלק הארץ".
"איש כי ידור נדר או השבע שבועה..." (מטות ל-ג)
אמר הקב"ה לישראל, לא תהיו סבורים, שהותר להישבע בשמי, אפילו באמת, אין אתם רשאים להישבע בשמי, אלא אם יש בכם כל המידות האלו, שנאמר: "את ה' אלוקיך תירא, ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע", ושתהיו כאותם אלו שנקראו יראי אלוקים שהם:אברהם, איוב ויוסף. מעשה בינאי המלך, שהיו לו שני אלפים עיירות וכולן נחרבו על שבועת האמת. מה הטעם לכל התנאים החמורים, להיות ראוי להישבע? ומדוע נענש על שבועת אמת? המעלה באדם היא- בדיבורו- ומהו הדיבור הנכבד ביותר אצל האדם? נדר ויותר ממנו השבועה שהיא שיא הדיבור. וכאשר נשבע האדם בה'- אין לו גדולה יותר מזאת. לדיבור כזה צריך כיסוי- צריך מעלה באדם, לא כל הרוצה ליטול את ה', ייטול, מהי יראת שמים אליה כיוון המדרש? אברהם אבינו שהיה מוכן להקריב את בנו יחידו, היקר לו מכל, למען ה', זה סימן ליראת שמים אמיתית, שום שוחד שבעולם, לא יעוור יראת שמים כזו. איוב למרות כל הייסורים, נשאר ירא אלוקים, הצרות לא העבירו אותו על דעתו, ממילא לא יכשל בשבועת שקר. יוסף בשיא תאוותו מגלה יראת שמים אמיתית. מי שיש לו שלש דרגות אלו, נקרא ירא אלוקים, שראוי להישבע, ששבועתו תהא שבועת אמת. להשתמש בדיבור זוהי מעלת האדם על הבהמה, לכך צריך כיסוי אמיתי, שאם לא כן, הרי הוא מזלזל בערך עליון של הבריאה, ואם אין לדיבור ערך, אין ערך לעולם כולו, ולכן גם ייענש על כך. אם יש בך מידות אלו, אתה רשאי להישבע בשם ה', ואם לאו, אין אתה רשאי להשתמש בשרביטו של מלך, בשם ה'. ומה אם על שבועת אמת נענשו עיירות ינאי שהשבועה הייתה מצויה בפיהם, שכל דבר היו נשבעים. ואע"פ שהיו מקימים השבועה, מכל מקום נחרבו, שאם אין התנאים הנ"ל אסור להישבע אפילו על האמת. ומכאן אפשר ללמוד קל וחומר על אלו שנשבעים לשקר מה גדול יהיה עונשם. ומה חמור עוון הנדרים, שעל ידם אפשר להרוג נפשות שבנים מתים בעוון זה. וכן רואים שנדרים בגימטריא רוצח. לכן נדע כמה עלינו להיזהר בשבועה ובנדר ויהי רצון שיצילנו השי"ת מעוון זה ומשאר עוונות אמן.(ליקוטי אליהו)
"אחר תאסף אל עמיך... לתת נקמת ה' במדין..." (מטות לא-ב,ג)
כאשר שמע משה, "אחר תיאסף אל עמיך", כי מיתתו תלויה במלחמת מדין, חשש משה שמא יאמרו ישראל, כי גם הם מוחלים על כבודם, כמו שהקב"ה מחל על כבודו, מתוך רצון להאריך את חייו- של משה. לפיכך אמר להם "לתת נקמת ה' במדיין". אין אפשרות לוותר ולמחול. כאשר מלך יוצא למלחמה, כדי לנקום את נקמת עמו, עדיין אין בכך הוכחה שהוא עושה את זה מחמת טובתו לעמו. אלא ,יתכן מאוד, שהוא עושה זאת רק לטובת עצמו, שכן אין מלך בלי עם ועליו להגן על עמו, כדי לשמור על ממלכתו. לא כן עשה משה רבנו. הוא יצא למלחמה במדיין, אך ורק וטובתם ולכבודם של ישראל, משום שהוא עצמו לא יפיק מכך שום תועלת שכן,מיד אחרי המלחמה עליו "להיאסף אל עמו". זהו החידוש שבדבר, ואעפ"כ עשה זאת משה בשמחה וברצון, וכשראו בני ישראל את גודל אהבתו של משה רבנו אליהם, נתגברה בהם אהבתם אליו, ולכן סרבו לצאת למלחמה, ונאמר:"וימסרו"- (בעל כורחם). (ליקוטי אליהו)
"וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס...."(לא-ו)
אומר וישלח – כדי לעשותם שלוחי מצווה לנקום נקמת ה' במדיין ושלוחי מצווה אינם ניזוקים ואמר פעם שנייה אותם להראות שפינחס שקול כנגד כולם. והטעם שבחר בפינחס ולא ביהושע. מאחר ופינחס קינא ועשה בהם שפטים מופלאים, וסמך משה בכוחו המופלא של פינחס שישמיד את כל האומה הטמאה. והקב"ה בכדי לא להכלים את משה לא אמר לו שישלח את פינחס שמזה משמע שמשה פסול חס-ושלום ללכת למלחמה. ולכן צווה ה' את משה שינקום במדיין ומשה בחוכמתו בחר בפינחס וכך לא התבייש משה. (ה"אור החיים" הקדוש)
"ואת מלכי מדין הרגו... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב..." (מטות לא-ח)
אמרו חז"ל, שבלעם אמנם שב לארצו, ככתוב בסוף הפרשה הקודמת. אבל כשראה שעצתו להחטיא את ישראל הועילה להרוג בהם עשרים וארבע אלף במגיפה, בא לקבל שכרו... כיון שראה את פינחס שבא להורגו, עשה כישוף ופרח באוויר. אמר פינחס את השם המפורש, ועלה אחריו. השיגו ונתן עליו את הציץ של הכהן הגדול ותפסו והורידו, והרגו בחרב.
ושאל האר"י הקדוש זיע"א: אם פינחס הורידו מריחופו ע"י שם קדוש, יכול היה כבר להורגו ע"י השם המפורש. כמו שמצינו שמשה רבנו ע"ה הרג את המצרי בשם המפורש. ותירץ, שתהיה זו מיתה מקודשת ונשגבת מדי עבור שפל אנשים בהמי ומושחת כבלעם הקוסם רע העין ושחור הלב. לכן הורידו- בשם המפורש. אבל הרגו- בחרב...(מעיין השבוע)
"כל הדבר אשר יבא באש תעבירו באש..." (מטות לא- כג)
"אשר יבא באש"- זה אש היצר הרע. "תעבירו באש"- זו התורה, כמו שכתוב:"הלא כה דברי כאש".
אין תיקון ליצר הרע, אלא באש התורה. וחז"ל אמרו:"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". וזה שאמרו:"אין ביעור חמץ, אלא שריפה, לחמצו של יצר הרע אין תקנה ותיקון, אלא לשורפו באש התורה".(ליקוטי אליהו)
|
פינת ההלכה |
הלכות תיקון חצות
- ראוי לכל ירא שמים שיהיה מצר ודואג על חורבן בית המקדש ויאמר תיקון חצות.
זמן תיקון חצות הוא מחצות הלילה (בשעות זמניות, כלומר בקיץ 00:45 לערך ובחורף מ-23:30) ועד עלות השחר. - סדר תיקון חצות- ישב על הקרקע וטוב שיניח בד שישב עליו, ויתכוון להצטער על חורבן בית המקדש.
- תיקון חצות מורכב משני חלקים: תיקון רחל ותיקון לאה, תיקון לאה מיוסד כולו ממזמורי תהילים.
- אין אומרים תיקון חצות בכלל ב:לילות שבת וחגים, חול המועד פסח, ראש השנה ויום הכיפורים.
אומרים תיקון לאה רק ב: ימי ספירת העומר, עשרת ימי תשובה, חול המועד סוכות, שנת שמיטה בארץ ישראל, בית החתן, בית האבל וימים שלא אומרים תחנון. (יוצא לפעמים תקופות ארוכות, כמו מר"ח ניסן עד י"ב בסיוון, מר"ח תשרי עד ב' בחשוון).
- בימי בין המצרים, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, אומרים אחרי חצות היום (12:45) ועד השקיעה תיקון רחל בלבד בתוספת קטעים מיוחדים לתקופה זו. וכתב האר"י ז"ל – מנהג כשר לכל בעל נפש לנהוג באבלות אחר חצות יום ולבכות בכייה של ממש על חורבן בית המקדש. אבל בר"ח אב ובתשעה באב ובכל יום שאין אומרים בו ת חנון אין אומרים תיקון חצות בצהרים.
- מעלת תיקון חצות גדולה יותר מאמירת הסליחות בחודש אלול, ויש אומרים אפילו יותר מתפילה בנץ החמה.
מעלת תיקון חצות
אמירת תיקון חצות הינה תיקון נורא מאוד ושעת חצות מסוגלת לפדיון ומיתוק הדינים.
- אדם הזקוק לישועות בעניינים שונים: בריאות, זיווג, פרנסה וכו', ישתדל מאוד לאמור תיקון חצות המסוגל מאוד לישועות. והטעם הוא שאדם מצטער בצער השכינה, בחורבן בית המקדש והגלות המרה ומגלה אכפתיות, מידה כנגד מידה, הקב"ה מסייע לו ומושיע אותו.
- בזמנינו שקהו החושים ואנשים לא בוכים וקוראים תיקון חצות כמו שקוראים תהילים, יכולנו לטעות ולהגיד שנוותר על תיקון חצות, אבל, אומר ה"בן איש חי" על זה בספרו "רב-פעלים", למרות זאת ימשיך ויאמר תיקון חצות שגם לתיקון כזה יש מעלה גדולה.
בזכות תיקון חצות
בזמן רבנו נתן, תלמיד רבי נחמן מברסלב, היה יהודי פשוט שכל ברכותיו התקיימו. שאל רבי יצחק בנו של רבי נתן:מאין יש לאדם זה כוחו המופלא? ענה לו אביו:תלך לבדוק. וראה שעושה הרבה צדקות וחסד, ואמר לאביו. ענה לו רבי נתן:עדיין בשביל זה לא זכה למדרגה זאת. ורבי יצחק התבונן שוב וראה שהיהודי תמים גדול ואמר הרבה תהילים ולומד תורה הרבה. ענה לו רבי נתן:עדיין בשביל זה לא זכה למדרגה זאת . ולבסוף חזר ובדק ומצא שבכל לילה הוא אומר תיקון חצות בבכיות עצומות ומבקש הרבה רחמים וענה לו רבי נתן זאת הסיבה שברכותיו של אותו יהודי מתקבלות!!!
גליון להורדה:
