גליון מספר:
480
מפניני פרש ת " בָּלָק" |
"כי הכיתני זה שלש רגלים..."(כב-כח)
רש"י:"רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה". ושואלים למה נרמזה לו מצווה זו יותר משאר מצוות התורה?-כי על דבר בלעם לשליחי בלק:"לינו פה הלילה" אומר רש"י:"אין רוח הקודש שורה עליו, אלא בלילה. וכן לכל נביאי אומות העולם". אמרה לו האתון:"אתם קשורים, אפוא, לזמן. וישראל אומרים 'מקדש ישראל והזמנים', היינו, שישראל מקדשים את הזמנים, שהם למעלה מן הזמנים, ואיך אתה יכול לשלוט עליהם?!" (ליקוטי אליהו)
"ויקם בלעם בבקר ויחבש את אֲתֹנוֹ וילך עם שרי מואב"(כב-כא)
חבש הוא עצמו כי השנאה לישראל קלקלה השורה, ולא חיכה עד שיעשו הם, ובלבו היה אומר שמא יסכים עכשיו הקב"ה שאקללם. אמר לו הקב"ה רשע, אתה חבשת בעצמך החמור ולא המתנת לעבדיך שיחבשו, כדי שתלך שעה אחת קודם לגרום רעה לבניי, אין אתה יודע שאברהם כבר קידמך וחבש החמור לדבר מצווה, כשאמרתי לו להעלות בנו עולה נאמר: וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו, ואע"פ שהיו לו עבדים הרבה, טרח הוא בעצמו וחבש החמור ובקע עצי העולה, ובוודאי זכות זו תגן עליהם שלא תשלוט בהם שום קללה.(מעם לועז)
"והוא רכב על אֲתֹנוֹ ושני נעריו עמו"(כב-כב)
"נער"- ראשי תיבות: נפש, עין, רוח. כפי שבלעם למד את תלמידיו להיות בעלי: נפש רחבה, עין רעה, רוח גבוהה. לעומתם תלמידיו של אברהם אבינו הנם בעלי תכונות הפכיות מאלו: נפש שפלה, עין טובה, רוח נמוכה.(ומתוק האור)
"לא הביט אוון ביעקב...ה' אלוקיו עמו..."(כג-כא)
האדמו"ר ר' חיים מצאנז מסביר:למה "לא הביט אוון ביעקב"?כי "ה' אלוקיו עמו". תמיד יש יראת אלוקים בליבו של יהודי, ואפילו כשהוא חוטא. "תרועת מלך בו"(תרועה מלשון שבירה), יש לו שברון לב. מצווה עושה יהודי משמחה, אך כלום יש יהודי העושה עבירה בשמחה? השמעתם מימיכם יהודי אומר "לשם יחוד" לפני שעושה עבירה?!
ועוד מוסיף האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין: אפילו כשישראל חוטא, גם כשהוא בעומק התהום, עוד יש בו ניצוץ אלוקי, שביב של תשובה מהבהב בליבו גם בשעת החטא- "ה' אלוקיו עמו".(ליקוטי אליהו)
"נאם הגבר שתם העין....נפל וגלוי עיניים(כד-ג-ד)
אמר האדמו"ר מסדיגורא: בדרך כלל כשהאדם "על הסוס", כשהשעה משחקת לו, והוא מצליח והכל טוב- הוא אמנם אומר "בעזרת ה'" ו"אם ירצה ה'", כי הוא הרי דתי, אבל...הוא די סומך על עזרת עצמו, ומתכנן לעשות דברים כפי שהוא עצמו ירצה. הוא לא באמת 'רואה' את הקב"ה. לא מספיק חש ויודע שהכל מאת הבורא יתברך, ורק הבורא הוא עילת כל העלות וסיבת כל הסיבות. לעומת זאת, בעת צרה, חלילה, כשההצלחה מפנה עורף, וקשה ואי אפשר כבר...- אז פתאום נזכר האדם שיש בורא לעולם, ורק הוא יכול להושיע. הדבר נרמז כאן בפסוק: "נאם הגבר" – כשהוא 'גבר', כשהכל מצליח לו והוא חש עצמתי, אז 'שתם העין'-הוא שתום עין, אינו רואה את הקב"ה כלל. אבל 'נפל'- כשהוא נופל, ומודע לאזלת ידו ולחוסר היכולת שלו, אז 'גלוי עיניים' – פתאום עיניו פקוחות להבחין באמת, לראות שהקב"ה מנהיג את העולם, והכל רק מאתו יתברך. (ומתוק האור).
|
פינת ההלכה |
הלכות הנחת תפילין
- מיקום הנחת תפילין של יד הוא על הזרוע בבשר התפוח שבין המרפק לכתף, בחצי הסמוך יותר למרפק, ויזהר שלא יעלה למעלה מזה אפילו כלשהו, ויטה מעט לכיוון הלב, שנאמר:"והיו הדברים האלה על לבבך". אחר שמיקם את התפילין במקומו הראוי, יברך:"ברוך אתה... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין", ומיד יהדק הקשר היטב שלא יזוז, וישים לב שהרצועה לא תתהפך. וכמו כן ישים לב שהתפילין יהיה מונח היטב על בשרו.
- הקשר שנמצא קבוע בתפילין של יד, נקרא יו"ד, ויזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפילין, מפני שהזוהר הקדוש מחמיר בזה. לכן יש לוודא גם שהם נמצאים בכיס התפילין שהיו"ד תהיה צמודה. לאחר שהידק היטב את התפילין על זרועו, יכרוך שבע כריכות על ידו, ויעביר את הרצועה בין אצבעותיו שלא יפתחו הכריכות, עד סיום הנחת תפילין של ראש.
- לא יוציא את התפילין של ראש מכיסן, אלא רק לאחר שהידק את התפילין של יד בזרוע. מיקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחילת שורשי השיער ולמעלה מול מקום שבין העיניים, ויקפיד שלא ירד אפילו כלשהו על המצח. ומה שנשאר תלוי מעט באוויר כנגד שורשי השיער, אין בכך כלום, שאי אפשר שכל התפילין יהיה מונח על העור ממש. והקשר שמאחור שבצורת דל"ת, יהיה מונח בסוף הבליטה שמאחורי הראש, באמצע ולא יטה לצדדים כלל. ויעביר את הרצועות על כתפיו אחת מימין ואחת משמאל.
- יש ללמד בכל זה את ההמון שאינם בקיאים בהנחת התפילין במקומן בדיוק, ופעמים שיורדות התפילין על המצח או זזות לצדדים, וגם של יד אינן במקומן כראוי, ויורדות או עולות מדי, ומבטלים מצוות תפילין, וגם ברכתם לבטלה.
- אין להפסיק בשום דיבור או מעשה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש. ואם טעה ודיבר דברים שאינם מעניין התפילין, שהניח תפילין של ראש, יברך:"...על מצוות תפילין". אבל אם דיבר מעניין התפילין (כגון שראה שהרצועה של ראש קטנה עליו ואמר למשהו להרחיבה) או שטעה וענה קדיש או קדושה, אינו מברך.
- אם התחיל להניח תפילין של יד, וראה שהשליח ציבור מתקרב לאמירת הקדיש, ואם יכרוך שבע כריכות, לא יספיק להניח גם של ראש ולענות לקדיש, רשאי שלא לכרוך את הכריכות על היד, ויקפיד רק להדק היטב את התפילין בזרוע, ומיד יניח תפילין של ראש, ויענה לקדיש, ולאחר מכן יכרוך את שבע הכריכות.
ממעלת התפילין
מספרים על הצדיק ר' אליהו לאפיאן, שראה פעם אדם שהחזיק בידו טרנזיסטור קטן (רדיו נייד על בטריות), וכאשר שמע קול בוקע מתוכו, שאל בתמיהה גדולה האם באמת אפשר להפעילו גם בלי חיבור של חוט חשמל לשקע? כאשר נענה בחיוב, הוסיף לשאול ומה יקרה אם יחסר במכשיר אפילו בורג קטן אחד, הרי בלי ספק שהמכשיר לא יוכל לפעול כלל, לא כן?! וכאשר השיב לו הנשאל שנכונים דבריו בזה, אמר ולמה אם כן קשה להאמין שכאן על הראש-(כך אמר ובשעת האמירה הראה בידו על מקום הנחת תפילין של ראש)-מונחת קופסא קטנה המושכת שפע של קדושה ממרום, בלי שום חיבור הנראה לעין, והכל באמצעות הדברים שהיא מכילה בתוכה-שהם הפרשיות שנכתבו בתכלית השלימות ובקדושה, ואם חסר אפילו קוצו של יו"ד, נפגמה הפעולה ונפסק השפע, לא כן?!
לאור הדברים הנ"ל מה מאוד יחמץ לב האדם בראותו, לצערנו, אלפי אנשים שמזלזלים במצוות תפילין, ולאחר שהניחו ביום "הבר-מצווה" את התפילין, קיימו בו את הפסוק "ויישם 'בארון' במצרים", ובזוהר הקדוש כתוב שהתפילין הן "תגא דמלכא" דהיינו כתר המלך, וכשאדם מקבל ממלך בשר ודם את כתרו כמה מאושר ושמח הוא, ועל אחת כמה וכמה כתרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר בידו נפש כל חי, ואשר על כן ישתדל אדם עם חבריו, משפחתו וקרוביו להחזירם למוטב, ולהסביר להם את גודל מעלת הנחת תפילין לחבב עליהם את מצוות תפילין, ואם יזכה שיועיל בדבריו אפילו לאדם אחד, אשריו ואשרי חלקו וזוכה לשכר גדול ועצום.
בגיל שבעים נמצאו התפילין פסולות
מעשה באדם שהיה מהדר מאוד במצוות תפילין, ובכל שנה בחודש אלול היה מוסר את התפילין לבדיקה אצל מגיה שהיה בודקם ואומר שהם כשרות. והנה כשהגיע לגיל שבעים, ביקש מבנו שישלחם לבדיקה. בנו שלח את התפילין למגיה אחר שהיה מומחה יותר מהראשון, ולאחר שבדקם היטב, ראה שהתפילין היו פסולות מתחילה. בצער רב הודיע כן לבן, והלה לא ידע איך להודיע זאת לאביו, מאחר שכל כך מהדר הוא במצוות תפילין, ושמא תשתבש דעתו עליו מחמת הצער. מיד הזמין הבן תפילין חדשות והביאם לאביו. האב הישיש התפלא על שעבר זמן כה רב, ושאלו מדוע התעכבת כל כך. הבן לא רצה לצער את אביו ואמר לו: "עד שהמגיה התפנה ובדק, לקח קצת זמן". הבין האב שבנו מסתיר ממנו, וציווה עליו לומר לו את כל האמת. בלית ברירה אמר הבן: "מה אומר לך אבא, התפילין היו פסולות מתחילה, החלפתי אותן ועתה הן כשרות ומהודרות". מיד כששמע האב כן, קם ממקומו והחל לרקוד ולשיר. חשב הבן, כנראה נשתבשה דעתו של אביו מחמת הצער, אמר לו: "אבא, אני אמרתי שהתפילין היו פסולות, אם כן למה אתה רוקד?" ענה לו אביו: שמע בני, תתאר לך שלא הייתי נותן לך לבדוק את התפילין, והייתי הולך למגיה שלי, שלא שם לב לטעות שהייתה בתפילין, אזי כשהייתי מגיע לאחר אריכות ימים לבית דין של מעלה, היו אומרים לי: 'מעולם לא הנחת תפילין, התפילין שלך היו פסולות'. אבל עכשיו שברוך ה' נתתי לך ומצאת את הטעות, מעתה הנני מניח תפילין כשרות, הרי שהיות נעשיתי "בר-מצוה", והיאך לא אשמח?!
גליון להורדה:
