גליון מספר:
475
מפניני פרש ת " נָשֹׂא" |
"יברכך ה' וישמרך...."(ו-כד)
בפסוק יש שלש מילים, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ללמדנו שהקב"ה מברך בזכותם. וכן כנגד שלושה עולים לספר תורה שני וחמישי.
"יאר ה' פניו אליך ויחנך..."(ו-כה)
בפסוק יש חמש מילים, שזכות ה'-5 חומשי תורה וכן חמישה עולים ביום טוב.
"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום....ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ."( ו-כו-כז)
בפסוק יש שבע מילים כנגד שבעת רקיעים. וכן כנגד שבעה עולים בשבת.
מפני שנאמר בברכת הכוהנים וישם לך שלום בכדי למנוע ריב בין בני לוי (כהן, לוי) לבין ישראלים תיקנו חכמים מספר זהה של עולים לכל אחת מהקבוצות. שמונה לכל קבוצה. לישראלים 5 בשבת. 1 במנחה ,1 יום שני, ו1 יום חמישי. בני לוי 4 בשבת, 4 בחול (שני וחמישי).(מעם לועז)
"יברכך ה' וישמרך..."(ו-כד)
"יברכך ה' וישמרך", הקדים הברכה ואחר כך השמירה, לומר שיצווה ה' שמירתו להם לפי ערך הברכה וגדולתה. ועוד שכל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה' לשומרך. ועוד פרוש יברכך ה' ולא יסובב רעה מהברכה . "יאר ה' " שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל. ("אור החיים הקדוש")
"כף אחת עשרה זהב ..."(ז-יד)
"כף אחת"-כניעה והכנעה אחת של יהודי "עשרה זהב" (עשרה=יו"ד בגימטריא=יהודי), והוא נעשה יהודי משופר ככתם פז.(ליקוטי אליהו)
"ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן..."(ז-עח)
רבי חנוך מאלכסנדר מסביר:"בן עינן"-שהיה נוהג בטוב עין. לכאורה, נפתלי לא היה האחרון שבשבטים, ונשיאו לא צריך היה להיות האחרון בחנוכת המזבח, אלא שטוב עין היה ונתן רשות לשאר הנשיאים, שהקפידו על זכות קדימה, להקדימו ולהקריב לפניו. והכתוב מכנהו ומזכירו במידה טובה-בן עינן, "טוב עין יבורך".(ליקוטי אליהו)
|
פינת ההלכה |
הנהגת האדם בבוקר והלכות ברכת אשר יצר
- כשיתעורר משנתו, תיכף יפתח בהודאה לבורא עולם על החסד שעשה עמו, שהפקיד את נשמתו אצלו כשהיא עייפה, והחזיר לו אותה חדשה ורגועה. ויאמר בשמחה:"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". והאישה תאמר:"מוֹדָה אֲנִי...". וישהה מעט, ואחר יקום בזריזות לעבודת הבורא, ולא יעמוד בפתאומיות מיד כשמתעורר, כי דבר זה מסוכן לבריאות.
- בכל פעם שעושה צרכיו בין גדולים בין קטנים ואפילו טיפה אחת, מברך "אשר יצר". וכשמברך "אשר יצר" או כל ברכה שהיא, נכון שלא יתעסק בשום עניין אחר.
- המברך "אשר יצר" ובתוך כך שמע ברכה מחברו, לא יענה "אמן". אולם אם שמע קדיש, עונה חמשה אמנים ראשונים שבקדיש, וכן "יהא שמיה רבא" עד "יתברך", וכן אם שמע קדושה, עונה "קדוש" ו"ברוך" בלבד, שדינו כדין הנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה.
- שכח לברך "אשר יצר" ולא עברו 72 דקות משעה שסיים, יברך. ואם עברו, לא יברך. ואם הוצרך באותו זמן שוב לנקביו, מברך רק פעם אחת. המסופק אם ברך "אשר יצר" או לא, אינו מברך, לפי שספק ברכות להקל. ואמנם טוב שיאמר את הברכה מבלי להזכיר בפיו את שם ה' (ה' אלוקינו), ויהרהר בליבו בלבד. ואם מצוי אדם אחר שמברך "אשר יצר", הנכון שיבקש ממנו שיכוון להוציאו ידי חובה.
- בבוקר ישתדל לסמוך ברכת "אשר יצר" לברכת "אלוקי נשמה" ולברכות השחר.
באורי תפילה
סגולה בדוקה ומנוסה לבריאות שגילו לנו חז"ל בברכת "אשר יצר" יש מ"ה מילים כמניין אדם (45), וכשאדם נזהר ומברך בנחת ובכוונה, לפי פירוש הדברים, זוכה ע"י זה שיהיה בריא בכל גופו במשך חייו, לא יחלה ולא יצטרך לרופא ולא לרפואתו. רבים הם אשר נושעו ממחלות רבות וקשות עם קבלתם לברך ברכת "אשר יצר" מהכתב ובכוונה הראויה.
"...אשר יצר את האדם בחכמה"- יתבונן בחכמה הנפלאה שבה נעשה האדם על כל מערכותיו הגופניות המורכבות ממיליארדי תאים, ושכל תא בגופו פועל באופן מושלם ומדויק. ויש תאים המגנים על גופינו מאלפי חיידקים ונגיפים מקרוסקופיים הפולשים לגופינו בכל רגע ורגע, ויודה לבוראו על כל הטובה הזו.
"...נקבים, נקבים"-כמו:פה, חוטם, אוזן וכו'.
"...חלולים, חלולים"-כמו:לב, כרס ומעיים. ה"גאון מוילנא" אומר שחז"ל כתבו "חלולים, חלולים" פעמיים שבגימטריא זה רמ"ח, כדי לרמוז על יתר אברי הגוף, שכל איבר, אפילו השערה, יש לו חלל.
"...לפני כסא כבודך"- ועוד אומר ה"גאון מוילנא" שמזכירים את כסא הכבוד, כדי להוציא מדעת האומרים שהקב"ה לא משגיח על העולם השפל, לכן אומרים:"לפני כסא כבודך" שאפילו משם, ממרומי המרומים, משגיח על דברים שפלים כאלה.
"...רופא כל בשר"-שבורר האוכל ודוחה הפסולת, כי אם יתעפש המזון בבטן ימות וזוהי רפואה גדולה לגוף.
"...ומפליא לעשות"-ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, גוף מלא נקבים והרוח אינו יוצא, פלא גדול ותמידי בכל רגע, יוצא מגדר הטבע!
תפילת "מודה אני" כנגד התעלפויות
בכנס של נוירולוגיה מכל העולם שהתקיים בארצות הברית דנו על התופעה של התעלפויות שמתרחשות בשעות הבוקר, לאחר הקימה משינה. פרופסור לינדה מק'מרון, מצטיינת בתחום הנוירולוגיה, נשאה נאום מאוד ארוך ומפורט על כך, היא פרטה בו את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו. היא הגיע למסקנה שההתעלפויות נגרמות בעיקר מהמעבר החד הזה שבין שכיבה לעמידה, וציינה שלוקח לדם 12 שניות בדיוק להגיע מן הרגליים אל המוח, כאשר מתבצעת קימה מהירה הדם 'נזרק' במהירות גבוהה מדי למוח ונגרמת תגובת שרשרת שסופה הוא התעלפות, היא הציעה לכולם מיד לאחר הקימה משינה לחכות זמן מה, אפילו אם אותו אדם אינו נוטה להתעלף כשקם, ואמרה שיש לקום באיטיות עד לצורה של ישיבה ולספור לאט 12 שניות.
הנאום זכה להמון מחיאות כפיים והמון תגובות נלהבות, באותו רגע קם פרופסור יהודי שומר מצוות וביקש את רשות הדיבור, ואמר: "אצלנו, היהודים, לא קמים מהמיטה בפעם אחת. יש לנו מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים. התפילה הזו נאמרת במיטה, לפני שקמנו ממנה. יש בה 12 מילים וכשאומרים אותה לאט ובכוונה, זמן האמירה הוא 12 שניות". ברגע זה קרא הפרופסור, לאט ובהטעמה, את "מודה אני" ותרגם את המילים. שוב רעש האולם ממחיאות רק שהפעם המחיאות היו לריבונו של עולם.(מתוך אתר "סודות")
עורו ישנים-פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים בליל חג השבועות לעסוק בתורה עד הבוקר. והטעם בזה הוא על פי מה שאמרו במדרש, שבאותו לילה של מתן תורה המשיכו עם ישראל לישון עד שעתיים מתחילת היום, לפי שהשינה של אמצע הקיץ ערבה ומתוקה לאדם, כי הלילה קצר. והחל לעוררם בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם, והיה משה מעוררם ומביאם להר סיני, כמו שנאמר: "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה". על כן, כתשובת המשקל, נהגו ישראל קדושים להיות ערים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה עד אור הבוקר, לכפר על עוון זה.
מעלת הלימוד כל הלילה-אמר רבי שמעון בר יוחאי, כל המתקנים את התיקון בלילה הזה ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות של הקב"ה, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות, ומכתיר אותם בכתרים של העולם העליון.
ביטוח חיים לשנה-כתוב בספר שער הכוונות: "וצריך האדם שלא ישן כלל בלילה זה, אלא יהיה ניעור כל הלילה ועוסק בתורה. וכל מי שלא ישן בלילה הזה כלל אפילו רגע אחד ויהא עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא". וכתב רבי חיים פלאג'י, שזוכה גם כן לבנים ובני בנים תלמידי חכמים, ועושה תיקון לשכינה, ומתקן מה שפגם בעיניו.
חג המים-כתב בשו"ת ברכת יהודה: בכמה מערי מרוקו היו נוהגים בחג השבועות לזלף מעט טיפות מים איש על רעהו. וכתב בספר "היכל הקודש", שהטעם לדבר זכר לטל של תחיה שהוריד הקב"ה על ישראל בשעת מתן תורה אחר שפרחה נשמתם. ובספר נוהג בחכמה כתב, שהיו נוהגים כן בשעת המנחה כשקוראים את האזהרות, וכל אחד מקהל היה קורא קטע, ומי שנפל בחלקו לקרוא את הקטע האחרון היו מזלפים עליו טיפות מים, מאחר והתורה נמשלה למים. אך בדורות האחרונים שהתקלקל המנהג ושופכים מים רבים ובאים לידי סחיטה, ומצערים את העוברים ושבים, ורבים נמנעים מלצאת מביתם מחמת זה או שעוקפים את הדרך ונמנעים משמחת יום טוב, ופעמים באים אף לידי מצה ומריבה, בוודאי שחובה עלינו לבטל זאת.
תהילים-דוד המלך ע"ה נולד ונפטר בחג השבועות, ולכן נוהגים לקרוא את ספר התהילים בחג השבועות. וישתדלו לקרוא את התהילים בנעימה קדושה מילה במילה.
מאכלי חלב-נהגו לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. ואחד הטעמים שאמרו בזה, משום שבעשרת הדברות שאמר הקב"ה בהר סיני, התגלו לאבותינו כל חלקי התורה ומצוותיה. ובתוכם כל דיני שחיטה, ניקור חלב, מליחת הבשר מהדם, איסור אכילת בשר בחלב ועוד. נמצא אפוא שכשחזרו לביתם, נוכחו לדעת שכליהם אסורים, כיוון שבלועים היו ממאכלות אסורות, ולא יכלו לאכול אלא מאכלי חלב שאינם טעונים בישול. זכר לזה אוכלים גם אנו מאכלי חלב בחג השבועות.
השלום – כלי מחזיק ברכה
"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". וראיה לכך מהרבה מקומות. ברכת כוהנים מסתיימת "וישם לך שלום" , הברכה האחרונה בתפילת שמונה עשרה "המברך את עמו ישראל בשלום", ובסיום התפילה "עושה שלום במרומיו" ,וכן בברכת המזון "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום ", ובחתימה "עושה שלום ...". המילה שלום מכילה בתוכה ארבעה יסודות המהווים את ראשי התיבות של המילה "שלום".
ש – שכחה - לשכוח כל העת את משקעי העבר ולהתחיל דף חדש- התחלה חדשה.
ל – לב טוב - הרצון להיטיב, להעניק, לתת מעצמך כמה שיותר האחד כלפי השני.
ו – ויתור הדדי – מאוויי ורצונותיי בטלים וטפלים לרצונותיו של האחר. בטל רצונך מפני רצונו, והוא יבטל רצונו מפני רצונך.
מ – מחילה – המחילה והסליחה האחד לשני, הכנעת היצר ושבירת המידות.
גליון להורדה:
