פרשת "תַזְרִיעַ" פ' החודש מפטירים: "כה אמר.."

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים... וביום השמיני ימול..."(יב-ב,ג)

ה"אור החיים" הקדוש פירש על דרך הרמז את שמונת הימים כשמונה שנים, ואת העניין כולו כרמז לגאולה הקרובה. "אישה" היא כנסת ישראל "כי תזריע" בהתעוררותה, כי אין ישראל נגאלים אלא בתשובה. "וילדה זכר", זו הגאולה השלימה (על דרך שאמרו, שכל השירות עד כה היו בלשון נקבה, ואילו השיר שלעתיד לבוא בלשון זכר נכתב:"שירו לה' שיר חדש"). "וטמאה שבעת ימים", אלו שבע שנים של חבלי משיח לצרף ולזקק ולהשיב בתשובה "וביום השמיני ימול":"כי אז יעביר ה' בחינת הערלה מהעולם, שכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".(מעין השבוע)

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו.(יב-ג)

הקשה ה"אור החיים" הקדוש: מפני מה הוצרך הכתוב לצוות כאן על המילה, הלא כבר בפרשת לך לך נכתבו כל פרטי דיני המילה. ואם להודיע שצריך למול ביום ולא בלילה, וכן שיש למול אפילו בשבת, כמו שדרשו חז"ל "ביום השמיני"- אפילו בשבת, שמילה דוחה את השבת – מדוע לא כתבה התורה פרטי דינים אלו שם בפרשת לך לך? ותרץ, שהיה מקום לומר שלא הקלה התורה למול בשבת רק לאבות שלא קבלו את התורה ואת חומרת השבת אבל בישראל שהוזהרו על ידי הקב"ה: "מחלליה מות יומת" לא תדחה המילה את השבת, אשר על כן צווה הכתוב בפרט זה לבנים שקבלו את התורה. (מתוק האור)

וביום השמיני ימול בשר ערלתו.(יב-ג)

מובא בגמרא על דרך דרוש: בשעה שנכנס דוד המלך לבית המרחץ כשבא לרחוץ מעוונותיו ולעשות תשובה, ראה שלפי דרגתו אין בידו ולו מצווה אחת שעשאה בשלמות מוחלטת כדי לקיים את רצון הבורא, עד שנזכר במצות מילה שאותה מקיים התינוק ביום השמיני- שעדין אין בו דעה, ונתיישבה דעתו, כיון שיש בידו מצווה שלמה שנעשתה בלי שום פניות, ויש מוסיפים שזו כוונת הברכה שמברכים בברית "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה חופה ולמעשים טובים". כלומר, כשם שמצווה זו עשה התינוק בלא שום פניות, כך יזכה לעסוק כל ימיו בתורה, במצוות ובמעשים טובים לשם שמים בלי שום כוונות זרות.(מתוק האור)

"כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת.....וכפר עליה הכהן וטהרה".(יב –ו)

מדוע בקרבן יולדת ענייה הוזכר הכהן – "וכפר עליה הכהן וטהרה", ואילו לפני כן, בקרבן יולדת עשירה, לא נאמר שהכהן הוא המטהר אותה, אלא – "וכפר עליה וטהרה"? באר רבי יוסף שאול נתנזון בספרו "דברי שאול": בקרבן הרגיל מביאה היולדת כבש לעולה, ובן יונה או תור לחטאת  ואז הכהן אינו יכול להחליט איזה מביניהם יהיה החטאת ואיזה העולה. כי התורה אמרה שהכבש יהיה לעולה ובן היונה או התור לחטאת. אבל בקרבן ענייה, היא מביאה שני תורים או שני בני יונה, אחד מהם לעולה והשני לחטאת. ומי מחליט איזה יוקרב עולה ואיזה לחטאת? הכהן. נמצא ש"וכפר עליה הכהן"-  הכהן הוא זה שמכפר עליה. (מתוק האור)

"אדם כי יהיה בעור בשרו... והיה בעור בשרו לנגע צרעת..."(יג-ב)

ה"בן איש חי" אומר שעונש הצרעת מגיע על עוון לשון הרע, או על גסות הרוח, אשר גם היא מתבטאת, בדרך כלל על ידי הלשון. והנה, הלשון היא איבר, אשר אין בו עצמות כל כולו אך ורק בשר. זוהי, אם כך, כוונת הכתוב: "אדם כי יהיה בעור בשרו"- מי שיש חטא בעור בשרו, כלומר באיבר שיש בו רק עור ובשר, והוא הלשון, יגיע לכך שתהיה בו "שאת או ספחת או בהרת" (מתוק האור)

"והנה הפך הנגע את עינו..."(יג-נה)

ידוע מה שכתב האר"י הקדוש, שכאשר באים חלילה נגעים ופונים אל הצדיק, ממתיק הוא את הדינים בשורשם בכך שהופך הוא את התיבה נגע לתיבת ענג, ואת התיבה צרה לתיבת רצה. וכתב ה"בן איש חי", שזהו שנאמר בפרשה:"והנה הפך הנגע את עינו", שהאות עי"ן נהפכה ובאה לתחילת התיבה,  לפני האות נו"ן. ואמר הרב "זכר חיים" שזהו שאמר האר"י הקדוש בפיוט "אזמר בשבחין": "בשבעין עיטורין דעל גבי חמשין"-שהאות עי"ן (שבעין) תהיה ראשונה, על גבי האות נו"ן (חמישין)... ונראה שיש כאן גם רמז לכך, שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, כמאמר הכתוב:"עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע", וכמו שאמרו במדרש באחד שנשברה רגל פרתו וכשטרח גילה תחתיה אוצר. אף כאן, גם במה שנראה כנגע חלילה, הרי בסופו של דבר יגיע אל העי"ן, אך הראייה וההשקפה הנכונה, ההבנה המעמיקה שכל מה שה' עושה הכל לטובה. וכשישקיף למפרע יתגלה העונג ועוגן ההצלה. המספד יהפוך למחול, והשק לשמחה-"חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה"!(מעיין השבוע)