פינת ההלכה

חולה בצום הכיפורים צום יום הכיפורים מן התורה, שנאמר (ויקרא כג, כז): "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם..." (שם כט): "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה". לפיכך דינה חמור מדין שאר הצומות, שמצום תשעה באב חולים פטורים, ואילו בצום יום הכיפורים חולים חייבים. ורק חולה שיש חשש סכנה שמא בעקבות הצום ימות - פטור מהצום, שפיקוח נפש דוחה את מצוות הצום.

אלא שאם יכול להינצל מהסכנה על ידי שתייה ואכילה מועטת לשיעורים עליו לעשות כן, ועל ידי כך אינו נחשב כמי שביטל לגמרי את הצום. ובשתייה - הכוונה שישתה פחות ממלא לוגמיו כל תשע דקות. מלא לוגמיו הוא השיעור שימלא  את פיו כשינפח לחי אחת, כל אדם לפי גודל פיו (הממוצע למבוגרים הוא בין 45 ל 50 מיליליטר). ובאכילה, יאכל פחות מהכותבת כל תשע דקות). כותבת הוא כשיעור נפח של שני שליש ביצה רגילה, ובמשקל מים זה יוצא כשלושים גרם,

אלא שיש למדוד לפי הנפח.
ואם לא יוכל להפסיק תשע דקות בין אכילה לאכילה, יקצר את ההפסקות לשמונה או שבע דקות עד ארבע דקות, מפני שיש דעות שמשך הזמן הנצרך להפסקה מועט, ולכן יצמצם את ההפסקות. ובשתייה אם לא יספיק לו שיעור ההפסקה   של ארבע דקות ישתה פחות ממלא לוגמיו כל דקה. כי יש אומרים שדין שתייה שונה מדין אכילה.
וכל חולה שמסתפק שמא יש במחלתו סכנת נפשות, צריך לשאול לפני יום כיפור רופא ירא שמים, מה דינו. מפני שרופא שאינו ירא שמים אינו מבין את חשיבות הצום ולכן נוטה לומר לכל החולים שהם בסכנה וחייבים לאכול. ורק מי שאינו יכול למצוא רופא ירא שמים ישאל רופא אחר. ואם הגיע הצום ולא שאל, ויש ספק שמא הצום יסכן את חייו, ואפילו

אם החשש קטן, יאכל וישתה לשיעורים. מפני שגם ספק פיקוח נפש דוחה את הצום.
 

בקשת הסליחה
אחת ההלכות מהלכות יום הכיפורים, שאין אפילו פוסק אחד שלא הזכירה, היא ההלכה האומרת, שיום הכיפורים עם התשובה מכפר על כל העברות שאדם חוטא בינו לבין המקום, כמו למשל עבודה זרה, חילול שבת, לבישת שעטנז,  אי הנחת תפילין וכיוצא בזה, על כל אלה, אם האדם מתחרט ומתוודה ומקבל על עצמו שלא יחטא שוב, הווידוי עם כוחו המיוחד של יום הכיפורים, מועיל לו בכדי לכפר על עוונו (ולעיתים, בעברות החמורות, גם הייסורים מצטרפים לכפרת העוון ) אבל בעברות שבין אדם לחברו, כמו למשל, המלבין פני חברו, או המספר עליו לשון הרע או רכילות, וקל וחומר אם   הוציא עליו שם רע, או הזיק לו בגופו או בממונו, אפילו אם ירבה האדם בתפילות ובתחנונים, ויצום ויסגף את גופו

מצער, לא יועילו לו לא הסיגופים ולא יום הכיפורים, כל זמן שלא ילך ויפייס את חברו.
ומהלכה זו נתפשט המנהג שמבקש אדם מחברו לפני יום הכיפורים סליחה ומחילה. אבל העיר על מנהג זה השל"ה  הקדוש, שאין הכוונה שכל אחד ילך לאוהביו ולחבריו הטובים ויבקש מהם מחילה, והם כמובן יאמרו לו שהוא כלל

וכלל לא פגע בהם, אלא העיקר הוא לילך דווקא אצל אלו שקיים חשש שנפגעו ממנו, והיחסים ביניהם אינם כשורה, דווקא איתם צריך להתפייס לפני יום הכיפורים, ומהם ראוי לבקש בכנות סליחה ומחילה.

רחיצה
אחד מחמשת האיסורים שחלים ביום הכיפורים הוא איסור הרחיצה, ולפני שניכנס לפרטי ההלכה, יש מקום להזכיר שישנה מחלוקת עקרונית בין הראשונים, אם רק איסור האכילה והשתייה אסור מן התורה, ואילו שאר ארבעת האיסורים, וביניהם איסור הרחיצה, אסורים מדברי חכמים, או שכל חמשת האיסורים הם מן התורה.
נחזור לאיסור הרחיצה. ראשית צריך לדעת שאין הבדל בין רחיצה במים חמים לרחיצה במים קרים. ברם כל איסור הרחיצה הוא דווקא כאשר מטרתה לתענוג או הנאה, אבל רחיצה שנועדה לנקות לכלוך מותרת.
ולכן אדם שנתלכלכו ידיו בבוץ מותר לו לנקותם על ידי מים, אבל יקפיד לרחוץ רק את ידיו. וכן אם נתלכלך מקום אחר בגופו, יכול לרחוץ את אותו המקום בלבד. וכתב המשנה ברורה, שמדין זה משמע, שגם אם האדם הזיע הרבה, והדבר מפריע לו מאוד, מותר לו לרחוץ את מקום הזעה ביום הכיפורים. אך אם אין הדבר מפריע לו כל כך, יש להחמיר, וזאת מפני שיתכן ורחיצה זו כבר יצאה מגדר של רחיצה לצורך הסרת לכלוך ונכנסה לגדר של רחיצה לשם תענוג האסורה    ביום כיפור.

אכילה בערב יום הכיפורים
אין לנו שום יום בשנה שיש בו מצווה לאכול, אמנם בליל הסדר יש מצווה לאכול שיעור של כזית מצה, ובליל סוכות יש מצווה לאכול כזית לחם בתוך הסוכה, אבל אין מצווה לאכול ולהיות שבע. ואפילו בשבתות ובימים טובים, אין מצווה לאכול, אלא המצווה היא לענג את השבת ולשמוח ביום טוב, וכיוון שהעונג והשמחה באים בדרך כלל גם על ידי אכילה ושתייה, אנו אוכלים ושותים, אבל אם יהיה אדם שהאכילה תקשה עליו ותצער אותו, יהיה פטור מלאכול.
ורק יום אחד בשנה מצווים אנו על פי התורה לאכול ולשבוע, ומתי יום זה? בתשיעי בחודש תשרי, הלא הוא ערב יום הכיפורים. טעמים רבים נאמרו למצווה זו,  ואנו רק נרמוז שיש כאן ביטוי לשמחה לקראת יום הכיפורים, יום שבו ניתן לשוב בתשובה. עוד חשוב לציין, שמצווה זו מן התורה, וכל כך גדולה חשיבותה, עד שאפילו ממעטים בתלמוד תורה בערב יום הכיפורים כדי לאכול ולשתות.